נוסעים לצ'ילה 2022

בדרך לשם נעמי שוב פתחה בשיחה עם נהג המונית אני רוצה לעשות אלבום של כל נהגי האובר והמסלולים ביקרנו בבית של נעמי ובית הספר שלה. די התפלאנו שהמקום מאד מטופח למרות שאולי צבוע בצבע שונה בית הספר הפך להיות מכללה טכנולוגית נכנסנו פנימה נעמי למדה שם מכיתה א בתחילה גרה רחוק והגיעה עם הסעה ואחר כך עברו לגור קרוב והלכה ברגל כיתות א עד י עלייתה לארץ ראינו עיניים מפסיפס בחוץ כולל כאלו עם כתם אדום של דם נעמי כתבה תוך כדי לאחיה שנשמע מתלהב משהו ראינו את הכנסיה שנעמי ביקרה כשהייתה קטנה אך לא הסתדר לנו בסוף להכנס משם הלכנו לאיצטדיון ולא היה מי שמארגן סיור אך בביקור שני שם היה האיש שעובד שלא מצא עבורנו תאריך ובסוף הדריך בעצמו ראינו היכן שהנשים היו עצורות. יש שם תמונות עדכניות שלהן כולן חוץ מאחת שמתה שם יש גם תמונה שלהן בפגישה שנים אחר כך ספר שכל בוקר היו מגלגות מזרונים וניסו לשמור על כבוד ונקיון. הסוהרים היו אונסים בקביעות, ופשוט מגיעים וקוראים לאחת האסירות שהלכה איתם ללא ברירה הייתה שם אסירה רופאה שארגנה אותן שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא חושב שמקרה כזה יכול להתרחש שוב כשהבנתי שיש הבחנה בין אלימות משטרתי

נסענו היום ל PUEBLO LOS DOMINCOS . נסענו עם נהגת UBER שסיפרה (כולם מדברים בחביבות עם נעמי) שהיא עיתונאית וונצואלנית שנמלטה מהמדינה בגלל רדיפות מוצא המשפחה מלבנון מרונים. ספרה ש 8 מיליון מבני עמה היגרו האקסודוס השני בגודלו אחרי סוריה שם אכלנו מאכלים צ'יליאנים טיפוסיים כמו שעועית ותירס ואפרסק עם חיטה ומדהים שנעמי ואחיה ממש מחליפים חוויות בנושא בעוד שקודם לכן הביע אדישות מוחלטת בינתיים חברה של נעמי איתרה את חלקת הקבורה של סבא של נעמי ונלך לבקר בבית הקברות וגם לבקר בבית קברות כללי את הקבר של ויולטה פארה וויקטור חארה

הגענו, עיר גדולה. אנחנו בשכונת יוקרה אנשים נראים יפה פה וכך גם הקניון. נסענו באובר מתחנה מרכזית הנהג (וונצואלני) היה המום. פעם ראשונה שהוא במקום כזה

נסענו לעיר אחרת בחיפוש אחרי אמנות חימר שלא מצאנו שם. עיר אפורה ושגרתית בדרך חזרה עצרנו בויניה ואחר כך בתצפית על כלבי ים וטיילנו עוד בואלפראיסו שיחה של נעמי עם הולך רגל והילד שלו. סיפר שהוא ימאי ולא מבין למה הצבא לא התערב בהפגנות 2019

טיילנו עם דייגו שוב היום. סאן סבסטיאן של נרודה והכלא שהפך למרכז אמנות ואחר כך לנמל. העיר מאכזבת ממש אך גם משרה עלי עצבות  דייגו מספר על דירוג אנשים למעמדות A B C וכו'

טיילנו היום עם דייגו, גם בשכונה שלנו וגם ירדנו לנמל ומרכז העיר ושם היה מאד מפחיד מבחינת הטיפוסים והשיכורים  אך בעיקר היו חשובות השיחות איתו. ספר על תופעה של פלישות לבתים כאשר אנשים נכנסים לבתים לא שלהם ואי אפשר לפנות אותם בקלות, ואם מנסים לפנות אז הם שורפים את המקום סיפר על בתים שפינושה החרים ונתן לקציניו וכעת הבעלים המקוריים לא יכולים לדרוש אותם כי מי שגר ארבע שנים בבית יש לו בעלות סיפר על כך שהמים בימים בצי'לה הן ברשות הכלל ולכן הפלאפיטים בצ'ילואה הם תופעה ייחודית שלמעשה מהווה בעיית בעלות לתושבים יש בצ'ילה פליטים רבים כמו לדוגמה מהונגריה אחרי נסיון ההפיכה ב 1957 ומצד שני יש פליטים צ'יליאנים במקומות כמו שבדיה ובלגיה בזמן נפילת המשטר הנאצי פושעים רבים ברחו לכאן וגם מנגלה הסתתר תקופה באוסרנו בצ'ילה צוחקים שבזמן בריאת העולם אלוהים שם פה את כל השאריות ולכן יש מהכל, מפלים הרי געש מדבר קרח וכו' בזמן ההפגנות הגדולות ב 2019 השוטרים היו מאד אלימים וירו כדורי גומי בכינון ישיר יש כיום סנטורית שהתעוורה בשתי עיניה ואחר כך מונתה ספר שבצי הצ'יליאני יש ספינות בעיקר ישראליו

קסטרו מסריחה קצת תמונות של פלפידים אך ממש מאכזב וירוד. נסיעה של 17 שעות באוטובוס לילה ממש נוח והגענו לואלפראיסו בואל פראיסו אמרה שכל הזמן האדמה רועדת אך הם התרגלו לזה טיילנו אתמול באיזור המגורים שלנו (תוך חשש) הבתים נראים כמו ביפו, חלקם מפוארים עם דלתות מגולפות ועיצובי אדריכלות אך מוזנחים וישנים, החנויות בעיצוב מיושן. הרכבות הציוריות שעולות לערים לא עובדות ברובן. כאילו מקום שנשכח

קסטרו מסריחה קצת תמונות של פלפידים אך ממש מאכזב וירוד. נסיעה של 17 שעות באוטובוס לילה ממש נוח והגענו לואלפראיסו

נעמי דברה עם אמא של משכיר הדירה. מסתבר שבעלה היה עצור ל 4 חדשים בדיקטטורה, ולאחר ששוחרר (שוב פרוטקציה) היה צריך לחתום כל שבוע במשטרה והיה עליו פיקוח. מעניין שכל מי ששאלנו עד כה ספר שידע והכיר מישהו שנעצר והחברות של נעמי לא ידעו כלום. לא בטוח שנוכל לרדת לשורש העניין

היום נסענו דרומה בעקבות כנסיות, מבחינת מסלול עיר שלש כנסיות דלקואה ועוד כנסיה על אי בנסיעה דברנו על מה אומר עבורנו שיוויון בצ'ילה כדי שיבוא לידי ביטוי בצילום לנעמי היה חשוב הפער בין התושבים המקומיים לבעלי השליטה כמו אלו על החלב או המים. בכל מקום ראינו שלט אדמות למכירה  אני חושב שאפשר לייצג שיוויון או אי שיוויון במשחק כלשהו בתמונות פנים בין לדוגמה מאפוצ'י וכזה שנראה כצאצא גרמני צילמתי בית נוטה לנפול עם צמחים צהובים לא בפוקוס צילמתי גדרות וגם שלט למכירה, לעבוד הישועים התחילו את הניצור מכאן, כי חשבו (ובצדק) שיהיה יותר קל עם הילידים פה, ובפועל הילידים אפילו שמחו להתנצר כי זה שיפר את הידע שלהם והם לא ראו בזה איבוד של התרבות שלהם הכנסיות הוקמו במאה השש עשרה בעיקר ליד הים, האירופאים הביאו את הידע והמקומיים שידעו לבנות אניות בעץ בנו את הכנסיות בחמרי גלם מקומיים כמו אנייה הפוכה לאחרונה הכנסיות הוכרו כאתר מורשת של אונסקו וגם המדינה מתחזקת אותן לנו היה כיף לנסוע לבד ולעצור היכן שאנחנו רוצים קנינו אמפנדס מאישה בבית וזה היה טעים מאד מקובל כאן שאנשים מייצרים דברים קטנים בבית (דבש)

היום במסלול היו לנו המגדלור FARA CORONA המבצר AHUI ולחפש אורכות. נסענו למגדלור מוקדם בבוקר והתברר שנפתח רק בשעה 1300. נסענו בינתיים למבצר שיצא מקסים לשלוח לאדם תמונות של תותח ובמוזיאון המצ'וקמק היה משהו על דרווין. משם לעיירה GUABUN שלא הייתה אך אכלנו במסעדה שמצאנו בדרך, חמודה, שירות איטי ואוכל טוב חזרה למגדלור שכבר נפתח אך לא היה שווה את הביקור וחזרה לאנקוד באנקוד יצאנו בערב להסתובב בעיירה. פגשנו את הפסל המבוגר שעומד שם תמיד ומציג את פסליו כששמע שאנחנו ישראלים אמר ששמו PEREZ והוא למעשה ממוצא יהודי שסבו היה לייב. סיפר שבזמן פינושה עצרו רבים בעיר וגם אותו והוא נאסר בפוארטו מונט אך שוחרר בעקבות פרוטקציה אך נשלח למחנה עבודה עם משכורת מינימלית. לא אוהב את בוריץ' לדבריו הוא בן ערובה של מספר משפחות עשירות שמפעילות אותו נעמי מתרגמת חלקית ורק בדיעבד הבנתי שהוא יהודי וכל השיחה כי אנחנו מישראל  הסיפור על אינבונצ'ה מצולם ומתורגם ישבתי עם נעמי בבית קפה כעת מתחילים לחשוב על המשך הטיול בהיבט של צילום גם כן. נאסוף ציטטות ואימרות וננסה לצלם לפיהן שיר ויולטה פארה ונעמי מרגישה שחזרה לגיל 17 h

נסענו היום למערב האי לסיור פינגווינים המון תמונות חוויה מרהיבה וקצרה בקרנו במוזיאון הכנסיות וגם אצל רכזת תיירות בבוקר ותכננו את הסיורים של המשך הימים. כיף לחשוב ביחד ולתכנן ישבנו במסעדה ליד הפינגווינים ולידינו משפחה מקומית. בשלב מסויים כולם יצאו מלבד ההורים המבוגרים והאב המבוגר פתאום פרץ בשירה. אשתו היסתה אותו אך ביקשנו שימשיך וכרגיל התפתחה שיחה על צ'ילה וישראל ומה פתאום נעמי מדברת ספרדית ואיפה היינו וכו'

הגענו היום לצ'ילואה סילווסטר להתחיל את הפרויקט ומסתבר שאין שם בכלל חיות כעת והעבודה הנדרשת היא סיקול אבנים ועישוב וסימון שבילים. לא בשבילנו. ברחנו הדירה מקסימה הייתה בעבר בית קפה, לא הכי נוח אך מדליק בפרוייקט היה עץ רעיל לחלוטין שאסור אפילו להריח אותו פלוריפוניו בדרך חזרה כבר ארגנו סיור למחר לפינגוונינים נעמי שאלה אותי אם אני מרגיש תורם והופתעה שלא הראיתי סמני התנגדות אך בסוף הבינה נכון שאלנו חברים לאן לנסוע כי נשאר לנו חור וכולם ניסו לעזור אך למעשה זה הכיף שלנו להיות ביחד ולהתאים את עצמנו ולעשות מה שאנחנו רוצים ולראייה יצאנו עם תכנית חדשה

עברנו באוטובוס לצ'ילואה בנסיעה במונית לטרמינל נעמי שוחחה עם הנהג כמו תמיד, הוא סיפר לה איך מנקים רצפה עם הרגליים ועם מכשיר של דיסקים ואז נזכרה שגם בבית היה להם כזה אצלם בבית היה מישהו בשם קרליטוס  chancho para piso ב 1960 הייתה רעידת אדמה בפוארטו מונט שהרסה את מרבית העיר, ראינו בטרמינל תמונה של הרחוב בו אכלנו יום קודם לכן והוא כולו הרוס עברנו באוטובוס על מעבורת ובזמן המעבר ירדנו לסיפון, מראה מרהיב בצ'ילואה קבלנו את הרכב השכור ונסענו לאנקוד לדירה נעמי צילמה את המנות וביניהן זו שאבא שלהם אכל כל הזמן והוא זכר ועדיין קונים תותים בכל מקום ראינו בתים על קלונסאות וכנסיות ונחזור אליהן יוצאים כעת לפרויקט

לא תכננו לטייל כאן, רק לעצור ללילה כדי לא לנסוע נסיעה ארוכה לצ'ילואה לקחנו מלון שזו חוויה אחרת, אמנם הכל מסודר ונקי אך החדרים כמו בכל מקום אחר בעולם, וחשוכים, וזה רק חדר אחד אז אי אפשר לקום מוקדם ולהדליק אור. אך קצת שינוי אווירה זה טוב. פוארטו מונט הוקמה במאה ה 19 על ידי מהגרים גרמנים ושוויצרים. משום מה הבתים פה גבוהים הסטוריה והטבח https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%98%D7%95_%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%98 לקחנו אובר ואז הנהגת ספרה לנו שבאחת ההפגנות כשהתפזרו (לדבריה לא השתתפה) חטפה כדור לפנים. יורים פה אש חיה קנינו תותים ודובדבנים שנעמי כל הזמן מדברת עליהם ולדבריה זה אותו טעם שהיא זוכרת מילדותה אחד מנהגי אובר אמר שמזג האוויר פה כמו בעל כועס. כל הזמן כועס ולא ברור למה אחרים אמרו שהם רגילים לגשם, פעם היה יום שמש וזה שיגע אותם. הולכים כל הזמן בלי מטריות אכלתי סוף כל סוף מרק דגים כ

נסיעה מטורפת לשמורה מדרום מזרח על גבול ארגנטינה המדריך בן מפוצ'ה שסיפר על המאבקים של המפוצ'ה בנסיונות השתלטות. הצליחו לעצור את האינקה בלמו את הספרדים והגיעו איתם להסדרי קרקעות (מתועד) ואז הצ'יליאנים כבשו בכח. היחס אליהם השתנה בין התקופות, היה להם טוב בזמן איינדה. בזמן פינושה היו קשים אליהם. האדמות שלהם ניתנו לבעלי עניין גרמנים ושוויצרים השפה שלהם לא הייתה כתובה אך בעקבות המסיונרים הגרמניים התחילו לכתוב אותה ויש שם נקודות כמו בגרמנית, זה כנראה מה שראינו בוילריקה וגוגל זיהה כקטלונית היינו בהרים במפלים מטורפים המדריך הראה הרבה עצים והסביר לגבי אחד מהם נעמי נזכרה שבילדותה היו משתמשים בדבש שחור מאחד מהם https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9_%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%94 https://es.m.wikipedia.org/wiki/Matanza_de_la_Escuela_Santa_Mar%C3%ADa_de_Iquique החזירים והצבאים הובאו כדי לשמר הרגלי ציד של המתישבים האירופאים

ספא בהרים למלא אחר כך

היום כשקמנו בבוקר עומר כתב בשאלה אם הרגשנו את רעידת האדמה. ואז ראיתי שהייתה כזו במרחק 370 ק"מ אך זה מעורר חששות.  כשאכלנו ארוחת בוקר הבחורה בקפיטריה דברה על זה והדליקה טלוויזיה וכל ערוצי החדשות היו על הנושא, וזה מעורר מחשבות כיצד אתה גר במדינה בה הכל יכול לרעוד וליד הרי געש ויודע שיום אחד זה יכול לפגוע. הבתים פה כולם נמוכים יש פה כל הזמן צפירות שנשמעות כמו אזעקה ובסוף שאלנו מה זה ואמרו לנו שזה מודיע את השעה השמש ביצבצה לכמה דקות ורצנו החוצה והתחיל מבול היינו בסופר ואלו לא המאכלים שנעמי מכירה סיפורים על העוזרות בבתים והפעמונים

בזמן שאנחנו מסתתרים מתחת לשמיכה ראינו קליפ של לילי טאוברמן מספרת על גילוי ארכיונים והמאבק של איתי מק ופעילי זכויות אדם לילי מספרת שהייתה פעילה בתנועת השמאל מיר ונעמי מיד נזכרה שהיא זוכרת את התנועה הזו, ואלו היו פעילי שמאל פרועים נעמי קוראת כתבה על הקשר בין איזורי מכרות ותת תזונה לדבריה תמיד דיברו אצלהם בבית על הקשר בין אלו שמוציאים עושר מהאדמה לאלו שאין להם אוכל. הסבא שלה (אבא של אמא) היה בעל מודעות חזקה ואפילו פעיל קומוניסטי\ האח של אמא שלה האבא של בנות הדודות היה גם פעיל וזה היה שיח בבית שנטמע בה ליד בית הספר שלה היתה פעילות של תנועת מיר לילי טאוברמן היא פחות או יותר בת גילה המהומות בצ'ילה 2019 2020 https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5613568,00.html זה גם מסע שלי להכיר את נעמי רבע שעה של שיחה עם מלצר על קפה עם חלב. אין דבר כזה. או חלב או קפה או לבית קפה בו מוכרים רק קפה ולא ארוחת בוקר. הוא המום הנשיא היה בויליריקה

עיר קטנה ושטוחה מדהים לראות שגם היא למרגלות הר געש שפתאום ביצבץ בין העננים ביטלנו את הטיולים שהיו פה כי החברה שהייתה אמורה להפעיל כלל לא ענתה ונכנסנו לסוכנות מקומית והזמנו שני טיולים לספא ומעיינות חמים (להתפנק) וטיול טבע באיזור היינו אמורים גם לבקר בכפר של מפוצ'ה אך לא מצליחים לארגן זאת ונכנסנו לאיזור מכירות שמפעילה עמותה מקומית. כל מי שהיה שם לא היה אינדיאני אך קצת שמענו ובעיקר הרגשנו שהם רוצים להשאיר מחוץ לכל מגע עם זרים ואולי גם עם מקומיים הסבירו לנו שהכפרים שלהם מאד פרטיים ואינטימיים והם לא מאפשרים ביקורים אכלנו במסעדה של אוכל צ'יליאני (היה טעים אך בסוף יקר) ונעמי דברה ארוכות עם בעל המקום שסיפר שדודו נרצח ב 1968 ואביו וכל משפחתו ברחו לאוסטרליה עם עלייתו של פינושה והוא חזר לבדו רק בשנות ה 90. לא אוהב את בוריץ ואת הקומוניסטים על קירות העיר המון כרזות וציורי רחוב הקשורים לרצח נשים (לעבודה בהמשך) https://radiokurruf.org/2022/07/19/villarrica-avanza-el-caso-de-helvis-riffo-asesinado-por-carabineros/ https://radiokurruf.org/2022/07/19/villarrica-avanza-el-caso-de-helv

אוטובוס מרווח שתי קומות האנשים סביבנו שונים, חלקם בבירור אינדיאנים נמוכים כהים ומרובעים וחלקם בהירים גבוהים ונראים אירופאים

הטיול עם מדריך, והיינו רק ארבעה ברכב ואני היחיד שלא דובר ספרדית הנהג מבוגר שעובר באופן שוטף בין ספרדית לאנגלית נסענו לאורך האגם הענק ואז עלינו לאוסורנו סיפר על התפרצות ההר ב 2015 עם ענן בגובה 18 ק"מ שלבסוף עבר לארגנטינה וחנק את ברילוצ'ה פינו את העיר צ'ייטן בצוו ורק אחרי חדשיים חזרו לחלק מהחקלאים נהרסה האדמה וחלק הפיקו מכך תועלת והתעשרו הענן הגיע עד סנטיאגו 1881 נחתם הסכם גבולות בין ארגנטינה לצ'ילה לצ'ילה יש גישה לפסיפיק ולאטלנטי האפיפיור מנע מארגנטינה להמשיך להלחם הרגו את כל האינדיאנים באאוריקניה 1861 1883 יש לוע עיקרי אך הרבה לועות קטנים סך הכל יש כ 2500 הרי געש בצ'ילה יש גבעות שלא ידעו שהן הרי געש, ואנשים גרו לידן עד שהתפרצו לאוסורנו עצמו 24 לועות דרווין בזמנו היה באנקוד וראה משם התפרצות של אוסורנו הסיפור של חוות הבקר ובעלי עניין פרטיים העצים הכי עתיקים בעולם בני 500 שנה אלרסה בעליה לא הגענו עד לחלק העליון ששם יש קרחון ויש שם מערות אך האדמה חמה כי יש הר געש הסכסוך בין ארגנטינה לצ'ילה בפטגוניה כי לה פמפה היה של צ'ילה ראינו למות ושועלים וארנב סיפר שבצ&#

אפשר לחלק לשני חלקים. הביקור בבואנוס איירס היה חזק ומעניין עבורי. היינו עם המשפחה של נעמי אך לא כלואים 24 שעות. אסמה והאמהות אך גם בנות הדוד ובוקה. הביקור בברילוצ'ה היה מקסים מבחינת הנוף והשהות עם המשפחה אך זו גם הייתה כובלת. למעשה לא עשינו כלום בעצמנו אך זה המחיר של להיות ביחד מרגע זה חופשיים, תיכף עולים לאוטובוס לפוארטו ואראס והטיול מתחיל הנסיעה באוטובוס 7 שעות, מאד מרווח. יורדים בגבול הארגנטינאי לביקורת דרכונים ואז נוסעים שעה לביקורת דרכונים בצד הצ'יליאני, שם גם החפצים מורדים ונסרקים. אסור להכניס פירות וירקות ובשר יש קנס משמעותי הנוף בהרים פראי, במעבר בין שני הגבולות עולים עולים לאנדים ואז מתחילים לרדת לכיוון צ'ילה והנוף מתחיל להיות ירוק יותר ומשם לדירה בעיר הרגשה של חופש כי רק שנינו ביחד ואפשר לדבר המון

שלשה ימים של נופים מרהיבים עם המשפחה של נעמי ומשעמם אימים גם בגלל הניתוק בשפה וגם בגלל חוסר הרצון להיות תייר רגיל. מחכה שזה יגמר ושנחזור לנהל את לוחות הזמנים שלנו

ארגנטינה משום מה מפוצלת גם בככר האמהות צעדו שתי קבוצות, והאנשים שפגשנו בחלקם התנגדו לכל הפעילות ואפילו טענו שמי שמלבה את הפעלות עושה זאת בשביל כסף בכל מקרה עולה השם של קריסטינה שיש כאלו שמעריצים אותה ויש כאלו ששונאים. במשרד של ככר האמהות זה היה ממש פולחן כולל תמונות אך בכניסה לבית שלה ראינו זכוכית מנופצת ומישהו הרי ניסה לירות בה נעמי שמה לב שנותני השירות מדברים פה בגוף ראשון ולא גוף שלישי נעמי התחילה פתאום לשיר שיר צ'יליאני שממש צץ מהזכרון  https://m.letras.com/los-huasos-quincheros/1655720/

ביקרנו במשרד שלהם פגשנו מישהי בת 80+ שאחיה נעדר בתחילה ליוותה את אמא להפגנות ואז הצטרפה בעצמה עד היום המשרד ניתן על ידי המדינה והם מארחים משלחות ומקבלים תרומות אמרה שאנשים הגיבו בדרכים שונות גם בהפגנות וגם בחיים הפרטיים. אהבו או שנאו, אך בכל מקרה פחדו להזדהות סיפרה שהחטיפות היו של פעילים של ממש כאלו שהיו אקטיביסטים ואף ביצעו פיגועים לא נחטפו בדרך כלל חפים מפשע מעניין שעברה לתיאור הנשיאים שאחרי כאילו זו אותה תקופה, ב 82 אם כך זה לא ממש נגמר. הנשיא הראשון אלפונסין לא רצה חקירות  רק כשעלה נסטור לשלטון הוא קרא להן ואמר שהן אימהותיו והילדים ילדיו. נעמי בכתה הם עלו לרגל ללוחאן ואז עלה הרעיון לשים מטפחות כדי שיוכלו לזהות זו את זו, עד אז הכל היה אישי לכאורה היה ויכוח מה יהיה אמצעי הזיהוי ומה הצבע שלו, בסוף נדמה לי שרצו חיתולים ולכן בחרו במטפחת לבנה בעולם בעצרות הזדהות גם עטו מטפחות אך לעיתים בצבעים שונים הפעילות שלהם לא עזרה למעשה כי אף אחד לא חזר אך אולי עזרה ללחץ הבין לאומי שבסוף הפיל את המשטר שהפך להיות מוקצה דברה שוב על תפקיד הכנסיה והכומר שהיה למעשה משת"פ אחר כך צעדנו אית0ם בכיכר, נש

היינו עם חבר של קרלוס ולכן ההדרכה הייתה אישית אך מה שהיה חשוב לי שגם קרלוס ואחותו היו והם היו בוגרים בזמן הדיקטטורה המתחם היה בעבר בית ספר של הימאות והמשיך להיות כזה בזמן הדיקטטורה היו בעלי תפקידים בבית הספר שהיה להם גם תפקיד מוסתר כולל רופאים ואפילו מנהל המתחם המבנה מוקף היום בבניינים חדשים אך גם בזמנו היה לידו המגדל של ג'ילט הכל התנהל בחשאיות ובלילה התלמידים בחלקם (ירוקים) סייעו אפילו בהבאת עצורים לחקירה והיו די נוקשים איתם מחצר המתחם היו ממריאים הליקופטרים ואיתם עצורים שזרקו ממטוס. הייתה עדות של תלמיד שראה משהו... היה מבנה של קזינו בו הייתה מרפאה הרופאים נקראו בשם סתמי טומי עצורים חדשים היו מובאים לעיתים קרובות באמבולנס (השתמשו גם לחטיפות) מורדים למרתף במדרגות מעונים ואז מועלים לקומה רביעית ושוכבים עם כיסוי ראש ואזוקים כמו כפיות. חלקם ביצעו עבודות כפייה אפילו אינטלקטואליות בין הקומה הרביעית למרתף היו קומות משרדים ומגורי סגל שתפקדו כרגיל בקומה רביעית היה חדר בו נשים ילדו והילדים נלקחו (לחפש משהו על זה אמר שיש גם שר או מישהו בתפקיד בכיר שנחטף) יש שר בממשלה היום שהוא מהחטופים היתה