נוסעים לצ'ילה 2022

השקמה ב 0400 לקראת איסוף נעמי קמה והתעטפה ואמרה שהיא מרגישה כמו בשר מגוגל בבוקר הרכבים עוברים בין הבתים ואוספים משתתפים לטיול שיירות של ואנים. לי זה הזכיר משום מה איסופים שעשיתי במשטרה בירושלים של בעלי חנויות שרצינו לאלץ אותם לפתוח כדי לשבור את השביתה היה מאד קר אך הכינו אותנו והיינו לבושים היטב לא היו לי ציפיות מהטיול ולא הבנתי את המדריך אך היה לי מדהים. הגייזרים היו מעניינים אך בעיקר החיות לאחר מכן, פלמינקו ציפורי מים, וונאקו, שועלים ואפילו עופות דורסים בשמיים ניסינו לראות הר געש פעיל שנמצא בחלקו בצ'ילה וחלקו בבוליביה (6 לועות) אך הוא היה כולו מכוסה ענן סיימנו בערב בצפיה בסיום המשחק בין ארגנטינה להולנד, כמעט הרגו אותי כשהרעתי להולנדים, ואחר כך כנסיה מקומית

נסענו לראות את האבנים האדומות ומישורי המלח הגענו לאגם מלח שנסגר בזמן הקורונה כמובן בגלל המגפה אך גם כי היו הרבה גרפיטי ובזמין המגפה הגיע צלם ברזילאי שצילם סירות נייר באגם. מה שעניין אותי זה שהמקומיים התארגנו ולקחו פיקוד על האתר, קיבלו הרשאה מהשלטונות, הציבו פקחים וסדרו שבילים. הכל נראה שם מסודר ומתוקתק את ארוחת הבוקר אכלנו על קו הרוחב ושגם גם צילמתי שועל

מזל שלא נסענו עם ויוי כי אני מניח שהיא הייתה פשוט לוקחת אותנו לעיירה נסיעה בטיול עם קבוצה, עלינו בהר לכיוון ארגנטינה וראינו את מאגר המים של סנטיאגו שלדבריו חפרו 5000 אנשים במשך חודש ראינו בדרך מחנות כורים של נחושת זהב ויהלומים המכרות בבעלות פרטית זרה ומקומית, העובדים בתנאים מאד קשים ראינו את הבית של פינושה בזמן שלטונו והבית בו נפטר, בעצם ראינו את הכניסה לאחוזה לא את הבית עצמו שמשמש היום כאוניברסיטה ספר שבבית היה מחנה עינויים ראינו את תעלת טינוקו שלפי המדריך שמשה להעברת חומרי גלם מהמכרות וכורים אך בהמשך גם מחנה מעצר והוצאה להורג בדיעבד ואחרי שיחה עם קלאודי לא ידוע על מעצר בבית של פינושה או בתעלה אין קונדור

בבוקר למרכז העיר מצאנו את החנות שהייתה לאבא של נעמי והפסאג' לידה אחר כך מצאנו את הפסאג' בו הייתה החנות של אמא של נעמי לזמן קצר ואחרי זה לקאונטרי שמרגיש כמו מצודה לבנה של יהודים

בבוקר הגענו לאל מונדה לחכות לקלאודיו שהיה אמור להדריך אותנו. צפינו בחילופי המשמר ואז הגיעה קבוצה של אנשים עם דגלים וקראו ססמאות והסתבר שאלו היו מתנגדי המשאל שקראו לבוריץ לא לעשות שינויים בהסדרי השלטון. עד שלא הסבירו לנו מה הם רוצים זו נראתה הפגנה ככל ההפגנות אך אז כתבתי לקלאודיו וצירפתי תמונה והוא הסביר  משם הלכנו איתו לסיור במרכז העיר ממש פחות מפחיד משסיפרו לנו עברנו בשוק ובככרות וסיימנו בבית של נרודה. הבית השלישי שאנחנו מבקרים אחרי הצהריים עלינו לסן קריסטובל ברכבת הרים FUNICULAR והביתה

בבוקר היינו בבית הקברות היהודי בסנטיאגו. הבנתי שזה האשכנזי. מצאנו את הקבר של סבא של נעמי, היה לנו רישום מדוייק. לי היה חשוב לראות את ההתנהגות של נעמי הנה הסבא שלי, נניח אבן, הנה בן הדוד שלו וכו', אך מאד מאופק בסופו של דבר משם לבית הקברות הכללי של סנטיאגו עצום בגודלו וגם הוא ככל דבר במדינה הזו מראה את הפערים והקיטוב. מוזוליאומים של משפחות עשירות, קברים לא מסומנים של עניים, קברים ססגוניים של צוענים וכו' מה שהרשים אלו כתובות המחאה בכל פינה הן כתובות כלליות והן התייחסות לקבר מסויים "רוצח" ראינו את האנדרטה של סלבדור איינדה, ראינו את הקבר של ויקטור חארה. הסתבר שהמשפחה העבירה אותו אחרי כמה שנים לחלקה בה נקברו לא מזוהים על ידי החונטה. (התגובה של חנה) ראינו את חלקת הקבר של ויולטה פארה וראינו את המקום בו מציינים את הנעדרים ואלו שנרצחו בידי החונטה. אלפי גומחות עליהן כתוב "מחכה לגופה" ולוח עליו כל השמות המזוהים ואלו מיעוטם אחרי צהריים מוזיאון לאמנות יפה, נחמד לא יותר מזה והמוזיאון של סלבדור איינדה

בדרך לשם נעמי שוב פתחה בשיחה עם נהג המונית אני רוצה לעשות אלבום של כל נהגי האובר והמסלולים ביקרנו בבית של נעמי ובית הספר שלה. די התפלאנו שהמקום מאד מטופח למרות שאולי צבוע בצבע שונה בית הספר הפך להיות מכללה טכנולוגית נכנסנו פנימה נעמי למדה שם מכיתה א בתחילה גרה רחוק והגיעה עם הסעה ואחר כך עברו לגור קרוב והלכה ברגל כיתות א עד י עלייתה לארץ ראינו עיניים מפסיפס בחוץ כולל כאלו עם כתם אדום של דם נעמי כתבה תוך כדי לאחיה שנשמע מתלהב משהו ראינו את הכנסיה שנעמי ביקרה כשהייתה קטנה אך לא הסתדר לנו בסוף להכנס משם הלכנו לאיצטדיון ולא היה מי שמארגן סיור אך בביקור שני שם היה האיש שעובד שלא מצא עבורנו תאריך ובסוף הדריך בעצמו ראינו היכן שהנשים היו עצורות. יש שם תמונות עדכניות שלהן כולן חוץ מאחת שמתה שם יש גם תמונה שלהן בפגישה שנים אחר כך ספר שכל בוקר היו מגלגות מזרונים וניסו לשמור על כבוד ונקיון. הסוהרים היו אונסים בקביעות, ופשוט מגיעים וקוראים לאחת האסירות שהלכה איתם ללא ברירה הייתה שם אסירה רופאה שארגנה אותן שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא חושב שמקרה כזה יכול להתרחש שוב כשהבנתי שיש הבחנה בין אלימות משטרתי...

נסענו היום ל PUEBLO LOS DOMINCOS . נסענו עם נהגת UBER שסיפרה (כולם מדברים בחביבות עם נעמי) שהיא עיתונאית וונצואלנית שנמלטה מהמדינה בגלל רדיפות מוצא המשפחה מלבנון מרונים. ספרה ש 8 מיליון מבני עמה היגרו האקסודוס השני בגודלו אחרי סוריה שם אכלנו מאכלים צ'יליאנים טיפוסיים כמו שעועית ותירס ואפרסק עם חיטה ומדהים שנעמי ואחיה ממש מחליפים חוויות בנושא בעוד שקודם לכן הביע אדישות מוחלטת בינתיים חברה של נעמי איתרה את חלקת הקבורה של סבא של נעמי ונלך לבקר בבית הקברות וגם לבקר בבית קברות כללי את הקבר של ויולטה פארה וויקטור חארה

הגענו, עיר גדולה. אנחנו בשכונת יוקרה אנשים נראים יפה פה וכך גם הקניון. נסענו באובר מתחנה מרכזית הנהג (וונצואלני) היה המום. פעם ראשונה שהוא במקום כזה

נסענו לעיר אחרת בחיפוש אחרי אמנות חימר שלא מצאנו שם. עיר אפורה ושגרתית בדרך חזרה עצרנו בויניה ואחר כך בתצפית על כלבי ים וטיילנו עוד בואלפראיסו שיחה של נעמי עם הולך רגל והילד שלו. סיפר שהוא ימאי ולא מבין למה הצבא לא התערב בהפגנות 2019

טיילנו עם דייגו שוב היום. סאן סבסטיאן של נרודה והכלא שהפך למרכז אמנות ואחר כך לנמל. העיר מאכזבת ממש אך גם משרה עלי עצבות  דייגו מספר על דירוג אנשים למעמדות A B C וכו'

טיילנו היום עם דייגו, גם בשכונה שלנו וגם ירדנו לנמל ומרכז העיר ושם היה מאד מפחיד מבחינת הטיפוסים והשיכורים  אך בעיקר היו חשובות השיחות איתו. ספר על תופעה של פלישות לבתים כאשר אנשים נכנסים לבתים לא שלהם ואי אפשר לפנות אותם בקלות, ואם מנסים לפנות אז הם שורפים את המקום סיפר על בתים שפינושה החרים ונתן לקציניו וכעת הבעלים המקוריים לא יכולים לדרוש אותם כי מי שגר ארבע שנים בבית יש לו בעלות סיפר על כך שהמים בימים בצי'לה הן ברשות הכלל ולכן הפלאפיטים בצ'ילואה הם תופעה ייחודית שלמעשה מהווה בעיית בעלות לתושבים יש בצ'ילה פליטים רבים כמו לדוגמה מהונגריה אחרי נסיון ההפיכה ב 1957 ומצד שני יש פליטים צ'יליאנים במקומות כמו שבדיה ובלגיה בזמן נפילת המשטר הנאצי פושעים רבים ברחו לכאן וגם מנגלה הסתתר תקופה באוסרנו בצ'ילה צוחקים שבזמן בריאת העולם אלוהים שם פה את כל השאריות ולכן יש מהכל, מפלים הרי געש מדבר קרח וכו' בזמן ההפגנות הגדולות ב 2019 השוטרים היו מאד אלימים וירו כדורי גומי בכינון ישיר יש כיום סנטורית שהתעוורה בשתי עיניה ואחר כך מונתה ספר שבצי הצ'יליאני יש ספינות בעיקר ישראליו...

קסטרו מסריחה קצת תמונות של פלפידים אך ממש מאכזב וירוד. נסיעה של 17 שעות באוטובוס לילה ממש נוח והגענו לואלפראיסו בואל פראיסו אמרה שכל הזמן האדמה רועדת אך הם התרגלו לזה טיילנו אתמול באיזור המגורים שלנו (תוך חשש) הבתים נראים כמו ביפו, חלקם מפוארים עם דלתות מגולפות ועיצובי אדריכלות אך מוזנחים וישנים, החנויות בעיצוב מיושן. הרכבות הציוריות שעולות לערים לא עובדות ברובן. כאילו מקום שנשכח

קסטרו מסריחה קצת תמונות של פלפידים אך ממש מאכזב וירוד. נסיעה של 17 שעות באוטובוס לילה ממש נוח והגענו לואלפראיסו

נעמי דברה עם אמא של משכיר הדירה. מסתבר שבעלה היה עצור ל 4 חדשים בדיקטטורה, ולאחר ששוחרר (שוב פרוטקציה) היה צריך לחתום כל שבוע במשטרה והיה עליו פיקוח. מעניין שכל מי ששאלנו עד כה ספר שידע והכיר מישהו שנעצר והחברות של נעמי לא ידעו כלום. לא בטוח שנוכל לרדת לשורש העניין

היום נסענו דרומה בעקבות כנסיות, מבחינת מסלול עיר שלש כנסיות דלקואה ועוד כנסיה על אי בנסיעה דברנו על מה אומר עבורנו שיוויון בצ'ילה כדי שיבוא לידי ביטוי בצילום לנעמי היה חשוב הפער בין התושבים המקומיים לבעלי השליטה כמו אלו על החלב או המים. בכל מקום ראינו שלט אדמות למכירה  אני חושב שאפשר לייצג שיוויון או אי שיוויון במשחק כלשהו בתמונות פנים בין לדוגמה מאפוצ'י וכזה שנראה כצאצא גרמני צילמתי בית נוטה לנפול עם צמחים צהובים לא בפוקוס צילמתי גדרות וגם שלט למכירה, לעבוד הישועים התחילו את הניצור מכאן, כי חשבו (ובצדק) שיהיה יותר קל עם הילידים פה, ובפועל הילידים אפילו שמחו להתנצר כי זה שיפר את הידע שלהם והם לא ראו בזה איבוד של התרבות שלהם הכנסיות הוקמו במאה השש עשרה בעיקר ליד הים, האירופאים הביאו את הידע והמקומיים שידעו לבנות אניות בעץ בנו את הכנסיות בחמרי גלם מקומיים כמו אנייה הפוכה לאחרונה הכנסיות הוכרו כאתר מורשת של אונסקו וגם המדינה מתחזקת אותן לנו היה כיף לנסוע לבד ולעצור היכן שאנחנו רוצים קנינו אמפנדס מאישה בבית וזה היה טעים מאד מקובל כאן שאנשים מייצרים דברים קטנים בבית (דבש) ...

היום במסלול היו לנו המגדלור FARA CORONA המבצר AHUI ולחפש אורכות. נסענו למגדלור מוקדם בבוקר והתברר שנפתח רק בשעה 1300. נסענו בינתיים למבצר שיצא מקסים לשלוח לאדם תמונות של תותח ובמוזיאון המצ'וקמק היה משהו על דרווין. משם לעיירה GUABUN שלא הייתה אך אכלנו במסעדה שמצאנו בדרך, חמודה, שירות איטי ואוכל טוב חזרה למגדלור שכבר נפתח אך לא היה שווה את הביקור וחזרה לאנקוד באנקוד יצאנו בערב להסתובב בעיירה. פגשנו את הפסל המבוגר שעומד שם תמיד ומציג את פסליו כששמע שאנחנו ישראלים אמר ששמו PEREZ והוא למעשה ממוצא יהודי שסבו היה לייב. סיפר שבזמן פינושה עצרו רבים בעיר וגם אותו והוא נאסר בפוארטו מונט אך שוחרר בעקבות פרוטקציה אך נשלח למחנה עבודה עם משכורת מינימלית. לא אוהב את בוריץ' לדבריו הוא בן ערובה של מספר משפחות עשירות שמפעילות אותו נעמי מתרגמת חלקית ורק בדיעבד הבנתי שהוא יהודי וכל השיחה כי אנחנו מישראל  הסיפור על אינבונצ'ה מצולם ומתורגם ישבתי עם נעמי בבית קפה כעת מתחילים לחשוב על המשך הטיול בהיבט של צילום גם כן. נאסוף ציטטות ואימרות וננסה לצלם לפיהן שיר ויולטה פארה ונעמי מרגישה שחזרה לגיל 17 h...

נסענו היום למערב האי לסיור פינגווינים המון תמונות חוויה מרהיבה וקצרה בקרנו במוזיאון הכנסיות וגם אצל רכזת תיירות בבוקר ותכננו את הסיורים של המשך הימים. כיף לחשוב ביחד ולתכנן ישבנו במסעדה ליד הפינגווינים ולידינו משפחה מקומית. בשלב מסויים כולם יצאו מלבד ההורים המבוגרים והאב המבוגר פתאום פרץ בשירה. אשתו היסתה אותו אך ביקשנו שימשיך וכרגיל התפתחה שיחה על צ'ילה וישראל ומה פתאום נעמי מדברת ספרדית ואיפה היינו וכו'

הגענו היום לצ'ילואה סילווסטר להתחיל את הפרויקט ומסתבר שאין שם בכלל חיות כעת והעבודה הנדרשת היא סיקול אבנים ועישוב וסימון שבילים. לא בשבילנו. ברחנו הדירה מקסימה הייתה בעבר בית קפה, לא הכי נוח אך מדליק בפרוייקט היה עץ רעיל לחלוטין שאסור אפילו להריח אותו פלוריפוניו בדרך חזרה כבר ארגנו סיור למחר לפינגוונינים נעמי שאלה אותי אם אני מרגיש תורם והופתעה שלא הראיתי סמני התנגדות אך בסוף הבינה נכון שאלנו חברים לאן לנסוע כי נשאר לנו חור וכולם ניסו לעזור אך למעשה זה הכיף שלנו להיות ביחד ולהתאים את עצמנו ולעשות מה שאנחנו רוצים ולראייה יצאנו עם תכנית חדשה

עברנו באוטובוס לצ'ילואה בנסיעה במונית לטרמינל נעמי שוחחה עם הנהג כמו תמיד, הוא סיפר לה איך מנקים רצפה עם הרגליים ועם מכשיר של דיסקים ואז נזכרה שגם בבית היה להם כזה אצלם בבית היה מישהו בשם קרליטוס  chancho para piso ב 1960 הייתה רעידת אדמה בפוארטו מונט שהרסה את מרבית העיר, ראינו בטרמינל תמונה של הרחוב בו אכלנו יום קודם לכן והוא כולו הרוס עברנו באוטובוס על מעבורת ובזמן המעבר ירדנו לסיפון, מראה מרהיב בצ'ילואה קבלנו את הרכב השכור ונסענו לאנקוד לדירה נעמי צילמה את המנות וביניהן זו שאבא שלהם אכל כל הזמן והוא זכר ועדיין קונים תותים בכל מקום ראינו בתים על קלונסאות וכנסיות ונחזור אליהן יוצאים כעת לפרויקט