נוסעים לצ'ילה 2022

 

את מסלול הטיול לצ'ילה התחלנו על פי טיולים מאורגנים וחבילות תיור המוצעות. והמוקד בתחילה היה דרום צ'ילה, כלל פטגוניה כולל ארץ האש. אך מהר מאד תפסנו את עצמנו שאנחנו נוסעים לראות מדינה ולא נופים. מעניין אותנו לראות אמנות, תרבות, אנשים, פוליטיקה עכשווית ושל עבר וכמובן טיול שורשים לנעמי. המסלול השתנה והשתנה וכולל כעת אפילו התנדבות של שבועיים בחוות שיקום לחיות בר בעיקר פינגווינים. אך מה שתפס לאט לאט תאוצה זו אטקמה בצפון שהפכה להיות המוקד. וכעת אנחנו מארגנים שם יומיים של סיור עם מדריך/צלם שזו בעיקר סדנת צילום מקומית. גם לצלם כמובן כוכבים וצילומי לילה, אך גם עיר מכרות נטושה ששימשה בזמן הדיקטטורה גם מחנה מעצר. ננסה שהצילומים יעבירו את המסר של מה שהרגשנו, המטרה שלהם היא לא לאחרים אלא בעיקר לנו, לדיון לפני ואחרי כדי להעצים את החוויה.  

זוגתי ואני עוסקים באופן אינטנסיבי ביצירה, היא בפסיפס ואני בעץ והדפסות תלת מימד, כל מה שניתן לשלב גם בעבודת מחשב. התכנית בנסיעה היא ללמוד מצד אחד על אמנויות מקומיות, טכנולוגיות שאנחנו לא מכירים וכו', ומצד שני לבחון ולאסוף חמרי גלם. לא בטוח שבזמן הטיול יהיה לנו פנאי ממש לשבת ליצור, אך אנחנו רוצים לבטא את התחושות מהטיול כמה שיותר בזמן אמ. אולי לצייר רישום לאחר ארוחה במסעדה, או לשלב את התפריט או תמונות של המנות בעבודה כלשהי. ובינתיים לקראת הנסיעה אנחנו כבר מתכננים מה ניקח איתנו מבחינת ציור יצירה, ואיך נתארגן שם. וכמובן מבחינתנו למרות שאנחנו עדיין לא יצאנו לדרך הטיול כבר החל בהמשך ל'גילוי' של ויקטור חרה  התחלתי להכין עבודה שאתן במתנה לחבר שם, וזו המחשה מבחינתי של שילוב של מחשבות פוליטיות ומוסריות עם יצירה. בעיקר כשאותו חבר סיפר שבזמן שלטון פינושה והדיקטטורה הם נהגו לשמוע בחשאי ברכב את שיריו של ויקטור חרה. אז לקחתי את התמונה הזו  בודדתי ממנה את הרקע והפכתי את התמונה לקובץ וקטורי בו השתמשתי לחיתוך סטנסיל וצביעה וכעת ניתן להוסיף כיתוב וגם בהמשך צבע לא יהיו לי את הכלים האלו בנסיעה א...

 כשהתחלנו להתכונן לנסיעה כמובן שנושא האוכל עלה. נהיה בכמה ערים ואיזורים, נעבור מדירה שכורה אחת לשניה (AIRBNB) אז איך נסתדר עם אוכל, מניח שנאכל רוב הזמן בחוץ במסעדות פשוטות, ובמקומות בהם נשהה הרבה כמו צ'ילואה נתארגן גם בדירה.  אך מה שהיה לי מאד מעניין זה לראות את בלוטות הטעם של נעמי מתעוררות, זוכרת מרק דגים, מאכלי תירס, לחם מיוחד ועוד ועוד. כך שזה גם מסע שורשים קולינארי . דברתי השבוע עם בן דודה שעלה לארץ לפניה, הוא לא זוכר דבר, פשוט הדחיק. אמרו לו לדבר עברית ולהיות ישראלי וכך היה. אך פתאום נזכר במעין כופתאות ארוזות בעלי תירס, שהקשר שהחזיק אותן היה כמו פפיון (מילותיו שלו). את זה הוא זוכר. וכמעשה פלאים באותו יום בו הוא סיפר לי על כך הגעתי בספר שאני קורא לחלק בו האישה נחטפת על ידי המשטר הפשיסטי בצ'ילה ומעונה, אך מה שהיא ציינה הוא שהחייל שעינה אותה הריח מאותו מאכל. קוראים לזה אומיטה , בקרוב נאכל

זהו ויקטור חרה שראינו סרט עליו ולאחר שנרצח באיצטדיון בסנטיאגו בזמן פינושה, האיצטדיון קרוי על שמו. השירים שלו מלאי תוכן רלוונטי לתחושות שלנו, ונראה שגם דמותו והסיפור עליו ישמשו לעבודות יצירה לפני ובמהלך הנסיעה השיר האחרון שכתב במשך כמה ימים בהיותו עצור באיצטדיון ולפני שנרצח. אחד האסירים שמר את השיר בפנקס ומסר לאלמנות. (בסרט לעומת זה נראה שהוא כתב רק כמה משפטים) אנחנו כאן חמשת אלפים, בחלק הקטן הזה של העיר. אנחנו חמשת אלפים. כמה אנחנו בסך הכל, בכל הערים ובכל הארץ? אנחנו כאן עשרת אלפים ידיים, שזורעות זרעים ומפעילות את המפעלים. כמה בני אנוש מוכי רעב, קור, פחד, כאב, סחיטה, טרור, טירוף! שישה מאתנו אבדו בחלל בין הכוכבים. אחד מת, אחד חטף כאלה מכות שלא האמנתי שבן אדם יכול לחטוף. עוד ארבעה רצו לגמור עם הסיוט, אחד מהם קפץ לתוך הריק, שני דפק את הראש בקיר, אבל כולם עם המבט הקפוא של המוות. איזו זוועה מחוללים פני הפשיזם! הם מבצעים את כל התכניות בדייקנות שטנית, לא משנה להם כלום. בשבילם, דם זה מדליות. טבח זה מעשה גבורה. את העולם הזה אתה בראת, אלוהים? בשביל זה שבעה ימים עבדת וחוללת נפלאות? בין ארבעת הקיר...

זוגתי נולדה בארגנטינה וגדלה בצ'ילה עד עלייתה לארץ. היא עלתה עוד בתקופת איינדה לפני שפינושה השתלט. אך תמיד חלמה לחזור לטייל וכעת כששנינו פרשנו זו ההזדמנות. מעבר להיות הטיול טיול שורשים הוא מאפשר לנו שכבות נוספות רבות. אנחנו מתכננים ביחד וזה מחבר מחד אך גם ממקד אותנו. צ'ילה מדינה מיוחדת מעצם העובדה שבהסטוריה רבת התהפוכות שלה זה המקום היחד בו עלה נשיא מרקסיסטי לשלטון באופן דמוקרטי (איינדה), במדינה היה שלטון צבאי אכזר (פינושה) שנגמר במשאל שהביע את רצון העם. והיום העם חצוי ולא כולם זוכרים את תקופת הטרור של פינושה כתקופה חשוכה. יש שם את הילידים (בעיקר מפוצ'ה) שמתמרדים כעת ודורשים זכויות, ועוד ועוד ולכן הטיול הזה אינו רק טבע, אינו רק שורשים, וגם לא מסע קולונורי הוא הכל. ובנוסף אנחנו נהיה שבועיים בחווה לשיקום חיות בר באי צ'ילואה ונטפל בפינגוינים וחיות אחרות. אז עולים על הגלגל הענק ומהנסיעה מתחילה או טו טו